למען הציבור

 

את חייו הקדיש למשפחה ולפעילות עבור הציבור. זה כלל עבודה רבת שנים כמזכיר בקופת חולים, כגבאי בבתי כנסת שונים, התנדבות בביטוח לאומי, ופעילות של גמילות חסדים למען נזקקים וחולים

דרכו הראשונה כמזכיר בשלהי התקופה הצבאית

מזכיר בקופת חולים

 

בשלהי השירות הצבאי החל בן ציון להתנסות בעבודות משרדיות הכוללות שימוש בטפסים לאחר השירות הצבאי הוא עבד במספר עבודות עד שהחל את עבודתו בסניף קופת חולים כללית בבת ים. הוא גילה בעבודתו חריצות ואחריות ויזם שיפורים מרעננים לטובת החולים. בעקבות הצטיינותו בעבודה עם הציבור ועם נבכי הבירוקרטיה של אז, נשלח בן ציון לעבודה כמזכיר בסניפים שונים של קופת חולים ועקב כך בחר לא להוציא רישיון נהיגה, הסתמך על נסיעה באוטובוסים ועל כן שינה את מגורי המשפחה לפי מקומות העבודה. בשנת 1960 החל לעבוד במרפאת קופת חולים ברחוב המעורר ברמת גן, ולאחר מכן עבר לסניף קופת חולים ברחוב המיתר ברמת גן. לאחר מכן עבר לקופת חולים בסניף בלומנטל בבני ברק ואת רוב עבודתו עבד במרפאת שני ברחוב אהוד ברמת גן.

הוא יצא לגימלאות בשנת 1993.

 

 

 

בן ציון בפתח מרפאת שני בר"ג

בבית הכנסת מנחת-חובב בר"ג

גבאי בית כנסת

 

כשנולד בנו הבכור שלמה בשנת 1960 החל בן ציון לחזור ולהקפיד על שמירת המסורת ועם השנים חיזק את דרכו ההלכתית בחייו. ייתכן כי הגעגועים לבית הוריו החסידי והמשימה של הקמת משפחה חדשה ללא זכר למשפחתו הגרעינית הותירה בו רצון עז להתחבר לשורשים העמוקים של משפחתו בכל הקשור ליהדות ולשמירת המסורת. כעבור שנים, לאחר שעברה המשפחה לרחוב מודיעין ברמת גן, החל בן ציון להתפלל בבית הכנסת שבטי-ישראל והיה פעיל בוועד בית הכנסת. מקום זה הפך להיות ביתו השני ובמהרה הוא הפך להיות אחד מגבאי בית הכנסת. זכרונו החד הקל עליו את המשימה בזכירת תאריכי השמחות והאבלות של המתפללים ובמהלך התפילות נהגו להגיע אליו מתפללים ולבקש עלייה לתורה, בקשה להיות שליח ציבור בתפילת מוסף וכדומה. הוא פיקח מקרוב על תפריט הקידושים ועל סוג הדגים המלוחים והמשקאות שלא יחסר חלילה במקרר הגדול של בית הכנסת. גם כשעברה המשפחה לבית ברחוב חד-נס ובן ציון החל להתפלל בבית הכנסת מנחת-חובב, הוא התחבב במהרה על המתפללים וגם שם התנדב בפעילות ועד בית הכנסת והיה אחד מהגבאים המשפיעים במקום.

 

 

מקיים מצוות ביקור חולים

התנדבות וביקור חולים

 

החינוך שקיבל בבית הוריו להקפיד על עזרה לזולת ועל גמילות חסדים הינחה אותו בכל ימי חייו והתגבר ביתר שאת לאחר שפרש לגימלאות. הוא עזר לחולים בכל הקשור בנבכי הבירוקרטיה ההסתדרותית של נהלי קופות חולים, בכל הקשור בסיוע המלצות על פנייה לרופאים מומחים ברחבי גוש דן, עזרה בכל הקשור לנהלי ביטוח לאומי ודרכי גישה קצרים יותר לקבלת סיוע כספי ומענקים לחולים, סיוע בקרנות לניצולי שואה, הפעלת קשרים של פקידים למיניהם למען קידום עזרה לנזקקים, ארגון של כספי קמחא דפסחא למען עניים ועוד ועוד. כמובן שלא פסח על קיום מצוות ביקור חולים והיה נוהג לנסוע במספר קווי אוטובוס כדי להגיע למקומות שונים כמו בתי חולים ובתי אבות כדי לתת תשומת לב לחולים שהכיר במהלך התנדבותו. הוא לא רצה לוותר על ביקור חולים גם כשהיה נתון לכאבי גב לאחר פציעתו ונהג לתת את כל זמנו הנתון למען הזולת.